להתחיל דיאטה
אך מאחר שהשינוי מגיע לאחר התמדה ובצעדים קטנים, קורה שמתעייפים בדרך. ההשקעה לא תמיד מצליחה להניב את התוצאות אליהם אנו מייחלים, תחושת הויתור ולעיתים ההחמצה, גורמות לנו תסכול ולעיתים לשבירות קטנות בדרך, ועד ליציאה מוחלטת מהתהליך, כמו כדור שלג שמתגלגל מעצמו.
לעיתים הכוחות שלנו מרובים, אך הפיתויים שבדרך, העולם שממשיך בדרכו ללא מנהגי דיאטה סבירים גורם לנו להישחק.
במצבים אלו, חלקנו , מתוך חשיבה דיכוטומית, הורסים את התהליך כליל וחוזרים אליו רק כעבור זמן רב: אחרי שהעלנו בינתיים עוד קצת במשקל או שאנו מרגישים ששוב האבסנו את גופנו.
יש צורך להבין שתהליכי נפילה, אי הצלחות קטנות הן חלק מכל תהליך של שינוי. הרי ברור לכולנו שאם התהליך היה כל כך קל, לא היינו נזקקים להדרכה, למסגרת ולמחוייבות.
על כן עלינו להמשיך בשיגרה. גם עם מעדנו, החכמה היא לקום ממנה ולהמשיך בתהליך, להגביר את הדיבור הפנימי ואת הקולות החיוביים, שאומרים שאנו מסוגלים לתהליך, ושממעידה קטנה או גדולה לא יוצרים עוד שום נזק משמעותי.
בסופו של דבר, משקל הוא דבר הפיך, וגם אם עלינו במשקל, הרי שניתן להורידו בכל עת. המחשבה היא היא זו שגורמת לנו להעצים את בולמוס האכילה, ונותנת לנו תחושה שאין טעם להלחם בתהליך.
אם מכל נפילה נלמד: מה הביא אותנו אליה, איך התמודדנו בה, ומה עזר לנו לצאת ממנה, הרי שלעתיד נסיק את המסקנות, ונלמד למזער ולצמצם את הנפילות. דווקא, היציאה מהמסגרת וחוסר ההתמודדות עם הנפילה, גורמת לרובנו להמשיך ליפול פעם אחר פעם, בלי שלמדנו כלום. המשכיות בדרך סתמית.
אז נכון שהדרך לעיתים תהיה ארוכה יותר, אך משתלמת מעצם עבודה על ההרגלים והשינויים.
ההתחלה מחדש, תחושת השליטה בגופנו, ובמה שאנו מכניסים לפינו, גורמת לנו לאנרגיות טובות, קלילות ונמרצות.
אז כיצד חוזרים מחדש לתהליך?
1. דיבור פנימי.
2. חזרה לתפריט מסודר וקליל, שאינו “חונק” ומאפשר לנו להמשיכו ביום אחר יום.
3. השארות במסגרת דיאטה – פרטנית או קבוצתית.
4. שילוב ספורט שמחזק ועוזר לתמוך בגבולות התהליך.